לחצוב בסלע

היום תמר ואני נפגשנו עם אישה יקרה בתפקיד בכיר במוסד אקדמי.

זאת הייתה פגישה שתוכננה חצי שנה מראש... היתה התרגשות באוויר, ציפייה לחיבור ולעשייה משותפת. אנחנו מתיישבות ומחכות לפגישה, המזכירה והאישה הבכירה נכנסות למסדרון בו חיכינו, מחייכות ומציגות את עצמן בחטף. המזכירה שתיאמה את הפגישה מבקשת בשקט שנזכיר לה מי אנחנו. עונות בחיוך אנחנו ממכון 'דרך ענווה'. אנחנו נכנסות לפגישה והאישה הבכירה מקבלת אתנו בסבר פנים יפות, בחדר מזמין וצנוע. היא שואלת: "תספרו לי מי אתן?" תחילה אני מנסה להסביר איך שודכנו ודרך מי...אז תמר ממשיכה להסביר מי אנחנו ולמה באנו לפגוש אותה. ואז, מתוך הרבה מילים שנזרקו לאוויר על רצון משותף לעשות שינוי ולחולל משהו חדש, האישה היקרה אומרת "תקשיבו, העלאת המודעות הבין תרבותית בחברה הישראלית זה כמו לחצוב בסלע ענק... זה ייקח הרבה שנים עד שבכלל נהיה בהבנה של הדבר הזה..." ואני שומעת את החוויה שלה מהולה בעצב של אישה יקרה, אני שומעת את השנים שגם היא פסעה באומץ מיוחד במסלול דומה בניסיון לחולל שינוי, היא נראית לי מעט עייפה ועצובה מניסיונות לחצוב בסלע של חברה שעדיין המתקשה לראות את אשר קורה בתוכה יום יום, סלע גדול שמסתיר את המציאות בה מתקיים קונפליקט בין תרבותי בלתי נמנע, התנגשות של ערכים, סכמות ואמונות של אבות אבותינו, מכל הצדדים. מציאות שנשענת על יצר ההישרדות שנקרא בזמנו 'כור ההיתוך' ואנחנו מסרבים להבין שאנחנו עדיין מונעים על ידה. שבעצם המסלול הבינתרבותי שבו אנחנו פוסעות הוא מסלול למיטבי לכת - ארוך, מפותל ובעיקר מלא סלעים שצריך לחצוב דרכם. תוך הקשבה שלי לדבריה של האישה בעלת החוכמה וניסיון, פתאום אוחז בלבי רשרוש של חשש ופחד. מיד הרגשתי בגוף את הכיווץ אבל החלטתי שלא אתן לחוויה הזו לצבוע את כולי ובעיקר לא את האמונה שלי בשינוי, ומיד בחרתי להתמקד ב'כאן ועכשיו'... ופתאום אני מרגישה שבעצם ברגע זה ממש התחלנו לחצוב בסלע. אמרתי לה "תקשיבי, המפגש והשיח בינינו על החשיבות של קידום מודעות בינתרבותית בחברה הישראלית שלנו שבנויה מגיוון תרבותי זה כבר תחילת חציבת הסלע. אני מאמינה שגם את תוכלי לקחת חלק בזה, אם זה ברעיון לתמוך, ואם זה לחבר אותנו לאנשים שאיכפת להם מהשיח הבינתרבותי על מנת לעזור לנו לחצוב בסלע, כך תוכלי לקדם אותנו אל עבר הערכים אותם אנחנו מנסות לקדם..."

תמר ואני יצאנו מהפגישה עם הבנה שאכן הנה התחלנו היום לחצוב בסלע התודעה. ואולי זה ייקח הרבה זמן, או עוד דור או שניים, אבל את המודעות הבינתרבותית בתפיסת עולם מעשית וממשית, את זה כבר התחלנו.. אז גם אתם מוזמנים רגע לעצור ולהתבונן פנימה ולנסות לזהות כמה אתם מונעים מערכים ואמונות ומההקשר החברתי מהם אתם מגיעים וגם האדם שלידכם. כי האמת היא שהמפגש הבינתרבותי כל זמן מתקיים, השאלה היא האם אנחנו יכולים להיות אמיצים ולקרוא בשמו? להתבונן עליו ולהבין שזהו פילטר שדרכו אני רואה וחווה את המציאות? האדם בעוד שהאחר גם הוא מסתובב עם פילטר ומשקפיים משלו, שונים שלכם.אם כך אולי הגיע הזמן לתת כבוד למפגש, שלעיתים מייצר תסכול, כעס, היררכיה, וחוסר כבוד במקום לשמר את התפיסה הישנה שמי חזק ינצח. אולי נתחיל לדבר את המפגש הזה , ולהיות בענווה אל מול האחר.